פסק-דין בתיק ב"ל 51955-11-11

1.         לפנינו תביעתו של מר נסיר מנסור (להלן: "התובע") במסגרתה טוען הוא, כי ביום  24.7.11 ארעה לו תאונת עבודה עת היה בדרכו מביתו לעבודה.

התובע טוען בתצהירו שהוגש ביום 11.6.12, כי ביום 24.7.11: "עם יציאתי מהבית ביום 24.7.11 בשעה 6:00 בבוקר לערך, ירדתי במדרגות החיצוניות של הבית שהחלק האחרון שלהם נמצא בתחום הכביש על המדרכה (רצ"ב תרשים מסומן ב- נ/1), ובסוף המדרגות במדרגה האחרונה הורדתי את רגל ימין ורציתי לפנות לכיוון הרכב שלי ורגל שמאל עדיין הייתה על המדרגות ותוך כדי תנועה סיבובית לכיוון הרכב פתאום הרגשתי כאב חזק בברך שמאל ונפלתי על הכביש".

2.         לטענת הנתבע, המדרגות נמצאות בשטחו הפרטי של התובע ולכן אין המדובר בתאונת עבודה. כן טוען הנתבע, כי לא מדובר באירוע תאונתי אלא נפילה כתוצאה מהתנועות הרגילות של הגוף שהוא מבצע באופן שגרתי במהלך ההליכה ולכן גם מסיבה זו, יש לדחות את התביעה.

            בפתח הדיון שנערך ביום 17.12.12, הסכימו הצדדים שהמדרגות מביתו של התובע והמסתיימות בכביש, הינן ברשות היחיד, קרי ברשותו הפרטי של התובע אולם לטענת התובע, חלקן האחרון של המדרגות, מטר וחצי האחרונים, חורג משטחו הפרטי באופן לא חוקי כנראה והן נכנסות לתוך השטח הציבורי לתוך המדרכה. כמו כן, הסכים ב"כ התובע בפתח הדיון, כי המדרגות בשלמותן למעט המדרגה האחרונה, משמשות אך ורק את התובע ובני משפחתו. ב"כ התובע הבהיר בתחילת הדיון, כשהוא אומר מדרגה אחרונה הוא מתכוון למדרגה העשויה מבטון שנמצאת במישור אחד יחד עם המדרכה ולא למדרגת השיש האחרונה. יצוין, כי כל המדרגות מביתו של התובע ועד למדרכה למעט אותה בליטת בטון, הינן מדרגות שיש.

3.         לאחר שעיינו בכתבי בית הדין, בכל המסמכים שבתיק ובפרוטוקול הדיון מיום 17.12.12, שוכנענו, כי דין התביעה להידחות.

4.         נראה, כי התובע תוך כדי התקדמות ההליכים בבית הדין, לרבות בהליך ההוכחות סימן את המטרה אליה הוא מעוניין להגיע כתוצאה סופית ותוך כדי מהלכם של הדברים ניסה התובע להסביר ולהראות את הדרך למטרה, כאשר עולה מהדברים שגרסת התובע שונתה והותאמה לפי הצורך עם התקדמות ההליכים ובמה דברים אמורים:

א.        במסגרת הבדיקה הרפואית שנערכה לתובע ביום הפגיעה נרשם בפרק התלונות: "כאב ברך שמאל לאחר נקיעה, סיבוב הברך בזמן ירידה במדרגות הבית". (ראה נספח נ/6) .

ב.         בטופס הודעה על פגיעה בעבודה שמילא התובע ביום 1.8.11, רשם התובע: "ביציאה מביתי בעוספיא ירדתי במדרגות המדרגה האחרונה הסתובבתי בכיוון הרכב סובבתי את הברך ונפלתי (ברך שמאל)" (ראה נספח נ/5).

ג.         בהודעה שנגבתה על ידי חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי ביום 25.12.11 (סומנה נ/1) סיפר התובע לחוקר כי: "ירדתי במדרגות של הבית שלי בסוף המדרגות במדרגה האחרונה הורדתי את רגל ימין ורציתי לפנות לכיוון הרכב שלי ורגל שמאל עדיין הייתה על המדרגות ואני החלקתי על הצד השמאלי ונפלתי על הרגל השמאלית...".

ד.         את גרסתו של התובע שמסר במסגרת התצהיר שהוגש לבית הדין פרטנו לעיל.

ה.        במסגרת חקירתו הנגדית במהלך הדיון שנערך ביום 17.12.12, כאשר נשאל מדוע נפל השיב, "הסתובבה לי רגל שמאל" בהמשך נשאל, "האם בגלל הפרש גובה בין המדרגה לכביש" ואז השיב "כמובן, זה לא סתם אבל מה זה משנה אם זה הפרש גובה או נפל. במקרה באותו היום מיהרתי אני לא זוכר לפני שנה מה קרה אני ירדתי רגיל כמו שאני יורד כל יום". מיד לאחר מכן, נשאל האם מה שגרם לסיבוב הרגל זו המדרגה האחרונה והשיב, "כן, אבל חצי רגל... אבל זו המדרגה האחרונה שנמצאת על הכביש". בהמשך נשאל על ידי בית הדין האם היה משהו שהיה על המדרגה שגרם לך לסובב את הרגל, ותשובתו של התובע הייתה "לא" וכשנשאל "לא היה משהו שגרם לך ליפול" השיב , "סתם הסתובבה לי הרגל".

            בהמשך טען התובע כאשר נשאל מדוע הרגל הסתובבה, "בגלל הבור שהיה שם מצד שמאל אני דרכתי במדרגה האחרונה כנראה שזה היה ממש בקצה של המדרכה ואז הרגל נכנסה לבור".

            כאן המקום לציין, כי מעיון בתמונות שהגישו הצדדים לתיק בית הדין המתעדות את מקום הנפילה עולה, כי הבור עליו הצביע המערער במסגרת הדיון, שלא הוזכר באף מקום קודם לכן, גם לא בתצהירו של התובע, הינו בור המצוי סמוך ומיד לאחר הפינה השמאלית של בליטת בטון הצמודה למדרכה הציבורית. יודגש, הבור לא נמצא על המדרגה האחרונה וגם לא על בליטת הבטון הצמודה למדרגה האחרונה, אלא הינו חלק מהמדרכה וצמוד לבליטת הבטון. (ראה לעניין זה ת/1 עד ת/5).

5.         למקרא כל האמור לעיל עולה, כי התובע ככל הנראה, לא זוכר כיצד ארעה לו הנפילה המתוארת לעיל ומה גרם לה. בכל הגרסאות שמסר עד לחקירתו בבית הדין, לא ציין התובע כלל, כאמור גם לא בתצהירו שאיזה שהוא גורם סיכון בדרך הוא שגרם לנפילתו, אלא טען שתוך כדי הליכה הברך הסתובבה לו ולכן נפל. נראה, שכאשר הבין התובע במהלך הדיון שעליו להוכיח לבית הדין כי איזה שהוא גורם סיכון בדרך הוא שהביא לנפילתו התאים את גרסתו לצורך זה. יצוין, שגם ב"כ התובע בסיכומיו מציין ש "התובע לא יכול היום למרות ניסיונותיו הוא לא יכול לתת תשובות מדויקות איפה בדיוק דרכה כף רגלו השמאלית בעת סיבוב הברך בנפילה. הוא גם לא כל כך יודע מה קדם למה סיבובה של הברך או הנפילה. הוא רק יכול לדעת, שבאזור הספציפי הזה שתמונותיו הוגשו, הוא נפל ויש לו נזק בברך...".

6.         הנה כי כן, התובע לא הצליח להוכיח, כי הנפילה ארעה לו עקב מכשול בדרך מהבית לעבודה אלא הוכח לבית הדין, שהתובע אינו זוכר מדוע נפל ורק לאחר שהבין את חשיבות הגורם לנפילה התאים גרסתו במהלך חקירתו בבית הדין.

נציין, כי במצב דברים זה, אין צורך לדון בשאלה, האם בעת הנפילה דרך התובע עם רגלו השמאלית על מדרגת השיש האחרונה שהינה ברשותו של התובע, קרי ברשות היחיד או שמא הנכון הוא בגרסה המאוחרת יותר שעלתה במהלך עדותו בבית הדין לפיה, רגלו השמאלית הייתה על בליטת הבטון הנמצאת מיד לאחר מדרגות השיש מביתו של התובע לרחוב.

            יחד עם זאת, נבהיר כי לא ברור כיצד ניתן לראות בבליטת הבטון הצמודה לגרם המדרגות כמדרגה ולכן נראה, כי התובע, עת טען שרגלו השמאלית הייתה על המדרגה התכוון למדרגת השיש האחרונה שעליה אין חולק שהיא נמצאת בשליטתו וברשותו של התובע. כמו כן, נזכיר שהבור המוזכר בגרסתו המאוחרות של התובע כגורם לנפילה כלל אינו נמצא, לא על מדרגת השיש האחרונה ולא על בליטת הבטון והרי בכל הגרסאות שמסר התובע הוא ציין שרגלו השמאלית דרכה על המדרגה האחרונה בטרם נפילתו.

7.         לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

            בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.